לנצח את הסוכרת- לנצח את ההתמכרות

אבי פרידמן- סיפור אישי.

אבי פרידמן חלה בסוכרת סוג 2  בתחילת שנות הארבעים לחייו ופגש את מה שהוא מגדיר- ההתמכרות של הדור שלנו והמחלה המסוכנת ביותר של דורנו, או כמו שקרא לה הרופא שאבחן אצלו את המחלה “הסרטן השקט”.

אני התמכרתי לאורח חיים מסוכן שהביא בסופו של דבר לסוכרת- מחלה שנתפסת היום בחוגים רבים בלתי הפיכה. לאורח שנים רבות של טיפול במחלה ,מצאתי עצמי כמו כל מכור אחר, פוחד ומבין את המשמעויות, אך ללא שום כלים משמעותיים שיכולים לסייע לי , ובמסלול לכיוון אחד.

באיזשהו שלב אבי נפגש עם גישת הטיפול הרב תחומית של ד”ר לויט והחל במסלול אחר ששינה את מהלך המחלה.

הוא אומר בפה מלא היום ומוצא עצמו בתחושת שליחות לאמר את אותו דבר לכל חולה סוכרת סוג 2 אחר שנמצא בתהליך: “אני ניצחתי את ההתמכרות.

היום אני מנהל את הסוכרת והיא לא מנהלת אותי ובפרמטרים רבים מאוד אני נחשב אדם בריא”.

כשהוא בתחילת שנות הארבעים לחייו, אבי  פרידמן , היום בן 55  מנהל אזור ב”אגד”,

מאובחן כחולה סוכרת.

“ישבתי במשרד שלי , ועובד שלי נכנס וראה שלצידי יש בקבוק מים ענק. שאל אותי למה? ואמרתי לו מה זאת אומרת למה? אני צמא. העובד שלי , שמכיר את המחלה מקרוב, לקח אותי למשרד שלו ומדד לי את הסוכר במד הסוכר שלו והראה לי ערך – 400. מרוב שהייתי בור ולא היה לי מושג- שאלתי אותו אם זה טוב”. (ערכי סוכר של אדם בריא נעים בטווח של בין 80-100).  אבי  מספר את הסיפור בחצי חיוך כמו שמספרים על משהו רחוק מאוד מהעבר .

עד אז לא ידעתי כלום על סוכרת. זאת הייתה בעיני מחלה של זקנים חולים וודאי לא של אנשים כמוני- נמצאים בשיא מרצם והעשייה המקצועית שלהם.

בעברו הרחוק, אבי , ספורטאי. “כשהפסקי להיות ספורטאי הפעילות הגופנית הפסיקה אבל הגוף המשיך לצרוך אותן כמויות מזון וגם לא ידעתי לעצור כי קודם הקלוריות נשרפו דרך הפעילות”.

אורח החיים של אבי , שהוא פקטור משמעותי מאוד לפריצת המחלה אצל רבים היה בדומה לרבים בני גילו שהמחלה אובחנה אצלם באופן דומה היה זרז משמעותי : קמתי בארבע בבוקר חזרתי בחצות, לחצים אינסופיים ואורח חיים מאוד לא מסודר מבחינת תזונה וסדר.

בעקבות אותה בדיקה במשרד הוא ניגש לרופא שאמר לו ללא כל בדיקה נוספת- אתה חולה סוכרת.

נבהלת?

לא , לא היה לי מושג מה זה אומר.

אבל הרופא הבהיר מיידית: מהיום חייך ישתנו. והתחיל לפרוש בפניי את מה שהצטייר לאחר מכן כסוף החיים שלי כפי שהכרתי אותם.

הוא תיאר בפניי סיכונים, סיכויים (לא רבים), ואת מהלך אורח החיים שלי מעכשיו  ואמר לי שבעצם מדובר במחלה ברמה של “סרטן שקט”.

ההבדל בין הסרטן לסוכרת זה שתלוי בך כמה מהר זה יתפתח ואיך וכמה רצון יש לך לטפל .

עדיין לא ממש הבנתי מה זה אומר ומה מצופה ממני. נופל עליך “סרטן שקט” כרעם ביום בהיר.

המנגנון הכי אפקטיבי שמצאתי זה הכחשה.

לאחר הבדיקות שלא השאירו שום מקום לספק קניתי את כל הספרות בתחום, והתחלתי ללמוד והייאוש התחיל להיות חלק גדול מהתהליך ומכל מה שליוה אותי שנים קדימה.

במקביל, הבדיקות הראו שהכליות התחילו לתפקד רע  מאוד והייתה סכנה ממשית ,

הופניתי לרופא סוכרת בקופה, לנפרולוג, שלחו אותי לדיאטות כאלה ואחרות, מדדי הסוכר רק עלו, וכך גם כל הפרמטרים הנלווים שהם תוצרי לוואי של המחלה- כולסטרול, ועוד ועוד.

כחלק ממה שמצפה לחולי סכרת רבים, עשיתי את המסלול הידוע מראש: עברתי שני צנתורים , בעורק ראשי סתימה של 95% ולאחר מכן סתימה באותו העורק.

החיים שלי דאז לא נראו כבר דומים לשום דבר שהכרתי קודם.

היומן שלי היה גדוש בתורים לרופאים מכל הסוגים,

לאורך כל אותן שנים פגשתי במהלך כל שבוע רופאי סוכרת מכל הסוגים, נפרולוגים, לחץ דם, רופאי משפחה, רופאי לב, עיניים ועוד ועוד  .

הרופאים העלו והעלו את כמות התרופות הכדורים והזריקות והגעתי למצב בו מהזרקה אחת ביום הגעתי לשש הזרקות ביום, כמות כדורים ביום שאין לדמיין בכלל: לחץ דם איזון סוכר כולסטרול, דילול דם, חלבון מסלול מעגלי אינסופי שרק עולה ועולה.

שלוש שנים אחריי האבחון אני מוצא עצמי יושב לפניי נסיעה לחול ואני אורז מזוודה ומזוודה שלמה של תרופות.

הייאוש באותה תקופה היה בלתי נסבל. ולצד הפחד המאוד גדול מהמשמעויות יש ייאוש כי לא רק שהמצב נראה בלתי הפיך הוא גם מתדרדר וכל מפגש עם רופא מביא איתו עוד ועוד עומסים ללא כל שינוי לטובה ועברתי שנים רבות של הבנה שהחיים שלי במסלול מאוד ברור וכנראה גם קצוב בזמן, קצר מאוד ממה שתכננתי.

באותה תקופה, לפניי כחמש שנים,  עובד שלי הצליח בכוח רב להפגיש אותי עם ד”ר לויט והמרפאה הרב תחומית שלו.

הייתי במקום שסירב להמשיך לפגוש רופאים. הייתי מיואש. הכרתי את כולם והבנתי שאני לא מסוגל יותר לעשות את זה וכשהוא הפגיש אותי עם הרופא זעמתי .

ד”ר לויט הצליח לשכנע אותי להגיע לפגישה נוספת מה שהיה נראה אז בלתי נתפס.

המסר של ד”ר לויט היה שונה משמעותית ממה ששמעתי אז בקהילה הרפואית- לא נגזר עלייך שחייך יראו ככה . והוא ביקש הזדמנות משותפת ומחוייבות הדדית.

“אתה פוטנציאל טוב להפטר מהדבר הזה ,הוא אמר” ומשהו בקול ובדרך הבהיר לי שאני כנראה לא לבד.

קשה להסביר לאדם מהיישוב מה עושה מפגש כזה עם רופא שבעצם אומר לך וגם מבצע שהוא איתך עכשיו.

סוכרת- תוצר של התמכרות קשה. צריך פרטנרים טובים בדרך

אני באמת מאמין בכל ליבי ויודע היטב להבין איך מתנהלת מחלה שהיא מזן של התמכרות קשה, אבל אחד הדברים הכי קשים היא תחושת חוסר האונים. כולם יודעים להסביר לך כמה אתה לא בסדר, ולהתייאש מלמה אתה לא לוקח את עצמך בידיים. כל מה שאתה צריך זה מישהו שלא יוותר עליך. זה הסיפור האמיתי.

לא היה סקפטי ממני באותה תקופה. ממקום של ייאוש אבל לא פחות מזה בגלל שהוא הקפיד איתי ברמה של פגישה אחת לשבוע התחלתי לבוא. והאיש עקשן. אין מה לאמר.

עשינו בדיקות שוב והוא התחיל לנהל איתי תוכנית שלמה.

ד”ר לויט הבהיר לי שאנחנו מטפלים במשקל, והבנתי שהוא לא יוותר לי,

לא בטוח שהבנתי אז מה בדיוק זה אומר ואיך זה ישפיע על חיי אבל ההתעקשות שלו לא אפשרה לי לוותר לעצמי גם ברגעים שלא יכולתי אחרת.

מחודש לחודש התוצאות השתפרו. המשקל ירד ערכי הסוכר ירדו פלאים .

הוא עבד איתי בגישה רב תחומית התחיל לנהל את הטיפול התרופתי שקיבלתי החליף דבר באחר ניהל את המשקל ובעיקר…. “לא ירד לי מהווריד”

הצוות עקב ווידא שאני עושה את המוטל אחריי וברגעים שבהם כמו כל “מכור” לא עשיתי את מה שמוטל עליי, הייתי מקבל טלפון מהמרפאה לפעמים ממנו עצמו “הלכת היום”?

זוכר יום אחד בחו”ל  עשר בלילה , צלצול מהסוג הזה ,  ואני אומר, כן בטח שהלכתי,

סוגר את הטלפון, מתלבש ואומר לעצמי – אמרתי לרופא שעשיתי הליכה עכשיו אני חייב.

הטיפול הרב תחומי כולל שהוא לא ירד לי מהוריד.

לראשונה מאז שאובחנתי, הייתי בודק סוכר ורואה תוצאות, וככל שהערכים השתפרו רציתי יותר לעבוד על זה.

ד”ר לויט תמך בתוצאות באופן עקבי ולאט לאט הוריד את מימוני התרופות והזריקות בהתאם .

הטיפול הרב תחומי דאג ללוות אותי יד ביד בכל מקום בו הייתי חשוף לסיכון כדי שהתהליך יהיה שלם?:

ליוותה אותי דיאטנית מומחית לסוכרת מטעמו , אחריי שפגשתי הרבה דיאטות שכל קשר בינהן לבין המחלה מקרי לחלוטין , השילוב שלה בתהליך היה דרמטי מאוד.

הליכות , וניהול מעקבים מסודרים והתאמות כל העת של התרופות במגמה של הורדה.

ד”ר לויט דאג לגייס ולעבוד בשיתוף פעלה מלא עם רופאת המשפחה שלי- שלח לה סיכום מפורט והנחיות לאחר כל ביקור והרופאה עצמה הופתעה מההישגים שכנראה לא מאוד מקובלים בטיפול הנהוג כיום בחולי סוכרת. וקיבלתי עידוד גם ממנה “עשית מהפיכה” היא אמרה לי כשכל הפרמטרים המדאיגים מעבר לסוכר בבדיקות שלי השתפרו פלאים .

ירדתי במשקל,  אני עומד היום על a1c 5.9 כל המדדים שהיכרתי קודם נעלמו כמעט לגמריי הורדתי חלבון בשתן תוך חצי שנה מ- 1000 ל- 500 – ערכים שלא מוכרים אצל חולי סוכרת (למרבית המטופלים המטרה היא לשמר את ה- 1000) .

ירדתי משש הזרקות ליום לאחת, משמרת, ואנחנו עובדים על להוריד גם את זה . כמעט ולא לוקח כדורים.

היו לא מעט משברים בדרך וישנם כאלה לא מעט.אבל בפרמטרים רבים אני אדם בריא.

אחריי 13 שנים וטיפולים מכל הסוגים אבי יודע להגיד לאנשים שפגשו את המחלה כמוני לא להתייאש.

סוכרת זאת מחלה של מתמכרים. אנחנו מתמכרים לאוכל, מתמכרים לקלוריות מתמכרים לאורח חיים שפוגע בגוף

או כמו שאומר ד”ר לויט- “סוכרת היא תגובה הגנתית של הגוף מפני הרעלת קלוריות” .

היום אני אדם בריא שעוקב אחריי הסוכרת שלו

אני מוצא שליחות רבה בלדבר עם חולי סוכרת, פוגש כל הזמן כאלה שנראים כמו מי שאני נראיתי לפניי לא הרבה מדי שנים- ואני אומר להם – זה רק טיפול נכון.

אומרים לכולנו שצריך להאמין, לרצות, אבל יותר מהכל צריך לקבל את התמיכה הנכונה.

היום אני יודע להגיד שניצחתי את ההתמכרות. אני מנהל את המחלה היא לא מנהלת אותי.

ולהגדרת הרופא כל זמן שאני מטפל בעצמי בצורה הזאת אני אדם בריא שעוקב אחריי הסוכר שלו.